הכל מתחיל מסיפור מאוד אישי
צילום: סמדר כפרי
נעים מאוד, אני שרית צור, אמא לאופיר ועיניה, בת זוג לעזר. אני יועצת ארגונית ועסקית ומנחת קבוצות שנים רבות. התחלתי בעולם ההייטק והמשכתי למגזר החברתי.
במקביל, כבר שנים אני במסלול התפתחות רוחנית, משלבת ועושה אינטגרציה בין עולמות הרוח השונים, מתרגלת נשימות, מדיטציה, תטא הילינג ועוד.
החיים שינו את מסלולם עד מאוד באפריל 2015 כאשר ביתי הבכורה אופיר חלתה בסרטן.
שנתיים התמודדה אופיר עם המחלה ועם הטיפולים עד לפרידתה מהעולם הזה באפריל 2017.
הליווי של אופיר בזמן המחלה, בסוף חייה ומאז, הוביל אותי למחוזות חדשים-ישנים, אך ברורים מאוד. מאז שאופיר נפרדה מאיתנו אני נושאת תחושת שליחות גדולה, צורך חזק מאוד להביא את השיח על המוות, על תהליכי פרידה (כן, גם מילדים) וההתמודדות שאחרי לשיח שאנחנו יכולים לנהל, ללמוד, להעמיק, לא לפחד. בעצם, אני נושאת תחושת שליחות לדבר על החיים, רק דרך זווית שאנחנו, בחברה במערבית, בדרך כלל, ממש ממש מפחדים לעשות.
הבלוג הזה מזמין אתכם/ן לצאת איתי למסע, למסע שמשלב את התהליך האישי עם הלימודי. ללמוד על מוות, לדבר על מוות, כדי שנראה שאנחנו יכולים לגעת בו, ולא קורה לנו כלום, ואפילו ההיפך – אנחנו יכולים לגעת בו וזה יהפוך את החיים שלנו לטובים יותר.
צילום: מאיה אהרוני
הסיפור הזה לא יהיה שלם בלי לדבר על אופירי. אופיר היתה ילדת חלום של העולם, העולם היה היא והיא היתה העולם. אופיר ידעה לשים לב לכל פרט, לכל אדם, לכל בעל חיים, לכל עלה, לכל ענן, לכל מילה.
אהבתה הגדולה ביותר היו הסיפורים והספרים, מכל חוויה היא יצרה לעצמה סיפור שהפך לתובנה בוגרת על העולם. אופיר היתה ילדת טבע, היא אהבה את האדמה ומה שהיא מניבה, והחזירה אהבתה לכל פרח. היתה בה שמחה תמימה וכנה וחיוך שנצץ מיד בעיניים - למוסיקה, לריקודים, ללהמציא מתכונים במטבח. היא גמעה ושמרה כל הסבר על "איך העולם שלנו עובד", כל תהליך כימי, ביולוגי, פיזיקאלי, כל לימוד חדש על מקומות חדשים בעולם. לצערי אופיר לא זכתה לחוות הרבה מכל אלה בעצמה, אבל היא גמעה אותם כאילו ידעה שהם ישארו איתה כך, כידע, ולא כניסיון חיים.
אופיר נפרדה מאיתנו בפשטות ובצניעות שאפיינו אותה, במיטתה בבית, מוקפת בכל הבובות שלה, בכלב ובחתולה שלה, באחותה, באמא ואבא. בחדר שקט, עם הפרחים מהגינה שלה באגרטל.
אופיר השאירה אחריה כל כך הרבה שיעורים ללמוד ודרכים ללכת בהן. אני עוד רק בהתחלה. והבלוג הזה הוא חלק מהדרך.
