• שרית צור

הימים שאחרי פורים

פורים הוא חג מאתגר. למה מאתגר ?

מאז שאופיר חלתה ובכלל מאז שהיא לא פה, מתחדדת אצלי ההבנה ששמחה היא משהו מאוד שונה ממה שחוויתי בעבר.

אני חושבת שיותר מדויק להגיד שלמדתי שהשמחה האמיתית שלי מגיעה מהדברים הקטנים שאני פוגשת בדרך, מעץ שמתחיל ללבלב, מהאור שנשקף מהחלון בסלון בתחילת יום בסוף המדיטציה שלי, מטלפון מפתיע, מכיוון חדש של דברים שאני רוצה לעשות, כשהלבנה המלאה הגדולה מאירה את השמיים, מהבת הצעירה שלי ישנה בשלווה עם האצבע בפה. כשמצליח לי לתפור לה את הכתר לתחפושת. דברים קטנים.

דווקא הדברים הגדולים משפשפים את העור חזק מדי, זה לא נעים. דווקא האירועים הגדולים מרגישים כמו הצפה אחת גדולה, כמו המון כח שאני משקיעה כדי לשים על עצמי מסיכה שהיא לא ממש אני כדי לרצות אחרים. דווקא בגדולים אני מרגישה הכי הרבה חסר, הכי הרבה חוסר איזון. זה להשקיע המון כח שלוקח לי המון זמן להתאושש ממנו.

אז אני בוחרת בקטנים. הם גם באים יותר, וגם באים במינון שאני יכולה להתמודד איתו.

והנה מגיע פורים, והוא חג של בגדול. של "בואו נלך על הגדול" כדי שנטלטל את עצמנו קצת, נרשה לעצמנו חופש מוחלט, נקפיץ את עצמנו הלאה לנקודה הבאה, נבדוק מקומות שעוד לא היינו בהם, נבדוק איך אנחנו שם ואולי נראה איך נכניס אותם לחיים שלנו אח"כ, אם גילינו שטוב לנו שם.

אבל אני לא רוצה להיות בשום מקום אחר. ממש ממש בסדר לי במקום שאני בו עכשיו. במקומות שבהם בא הכאב ובמקומות שבהם באה השמחה, הם גם לא סותרים אחד את השני בעיני. אני מטלטלת את עצמי על בסיס קבוע, אני בודקת את גבולות הכח והגזרה שלי על בסיס יום יומי, אני כבר על המקפצה. אז מה בא הפורים הזה פתאום ?

הפורים הזה היה מבחן רגישות לעצמי, להרגיש את כל השמח הגדול הזה שמקבלים מכל פינה ישר לפנים ולבדוק את עצמי בכל פעם מחדש - מה נכון לי, מה מדויק לי, איזה כח מתאים לי, איזה סוג של שמחה מדבר אלי ואיזה סוג מרגיש יותר מדי או זיוף.

והימים ממשיכים. פורים מתחלף לו בפסח. סוג חופש אחד מתחלף לו לאט לאט בחופש אחר. מתחילים להרגיש את ההזמנה לאוורור. ובין אם זה בגלל שיום השנה הראשונה מתקרב ובין אם זה האביב שמגיע, משהו מתחיל לזוז, הגלגלים מתחילים להסתובב, לאט בעדינות. יש ימים שאני ממש צריכה להתאמץ כדי להרגיש אותם, אבל הם שם. הם זזים.

גיליתי שבנתיים אני ממש ממש בטוב עם העדין. עם התנועה החופשית העדינה, עם הרגעים הקטנים שמביאים את השמחה הקטנה ללב. המתפרץ והמתרגש מגיע כשאני מרגישה שאני עושה את הדבר שמדויק לכוחות שלי, וזה גם עובד. לכל שאר הזמן, אני משאירה את המינונים העדינים, שבאים והולכים עם הרוח.

  • Grey Facebook Icon
  • LinkedIn Social Icon
  • Grey Instagram Icon
פוסטים נבחרים
חיפוש לפי קטגוריות
  • Grey Facebook Icon
  • Black LinkedIn Icon
  • Grey Instagram Icon

©   כל הזכויות שמורות לשרית צור - מודעות וליווי תהליכי סוף חיים