

זכרון פנימי וחיצוני
לפני כמעט שבוע היה יום השנה של אופירי, שלוש שנים. ברוח הימים הללו ציינו אותה באזכרה קצרה וקטנה. אחרי האזכרה וחיבוקי העיניים והמרפק, חזרתי הב
Apr 30, 2020


אזכרה בימי קורונה
אלה ימים מוזרים, ממש, בשנתיים הקודמות כולי הייתי בימים האלה, שבין פורים לפסח, הגוף שלי הרגיש מחדש את הימים האלה, בהם לאט לאט אופירי עזבה את
Apr 1, 2020


באתי לפני הסופה
באתי לפני הסופה, לבדוק שהכל בסדר, איכשהו באופן מוזר, כמה שאני
אוהבת גשם, הוא תמיד ממלא לי את הלב, אבל מאז שנפרדת מעולם הזה, אני בעיקר רוצה
Dec 25, 2019


להפוך עולם ולהפרד, זכרון
בכל פעם שעולה התמונה הזו, היא באה עם כל מה שהיה סביב, עם הבטן המתהפכת, עם הניצוץ בעיניים, עם הידיעה שעוד מעט נפרד ועם הרצון לחיות.
Oct 27, 2019


להרים ידיים
יש דברים מרגשים ממש, שלוקח לי עוד זמן להתרגל שהם קורים, למרות שהם כבר ממש קורים. ״איך אני עושה את זה, איך אני בעצם אומר לחולה ולמשפחה...
Jun 6, 2019


שנתיים, בלי כותרת
שנתיים. הבוקר זה שנתיים. הרבה כתבתי פה על חיים בלעדייך, על החיים בכלל, והפעם הגיע הצורך לכתוב דווקא על הימים והשעות האחרונות. על האמת, האהבה
Apr 25, 2019


"שלא כדרך הטבע"
במיוחד ליום האישה. המשפט "שלא כדרך הטבע" החזיר אותי דווקא אל הטבע שלי, כאישה, כאמא. דווקא מהמקום הזה, כשאני מתבוננת על התפקיד המלא
Mar 6, 2019


ההיררכיה של המוות
הנטייה שלנו לסדר דברים בצורה היררכית, התפיסה החברתית של מה נחשב אבדן קשה ומה פחות, מקשה עלינו בהתמודדות עם האבל שלנו, ולא רק למי שאיבד, לכול
Dec 6, 2018


לשכוח, לפעמים
יש ימים, שאני שוכחת. מה זאת אומרת שוכחת ? זה אומר שיש שעות, שבהן אני מרגישה שאני אמא רק לאחת, שאמהות לאופיר היא משהו רחוק שלפעמים נדמה...
Sep 13, 2018


לרצות לקום בבוקר
לפני יומיים הבנתי משהו. הרבה אני שומעת את המשפטים, ״איזו השראה״ ו״כל הכבוד לך שאת מוצאת את הכח לתמוך באחרים״ ו״כמה כוחות״. למרות שבתוך...
Aug 29, 2018