בואו נדבר על מוות, אחרת

חשבות טריות, קצת אחרי ההרצאה ושיח שהנחתי לפני כמה ימים במפגש למידה של הקהילה הרפורמית בראש העין. "המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם

בכל פעם שעולה התמונה הזו, היא באה עם כל מה שהיה סביב, עם הבטן המתהפכת, עם הניצוץ בעיניים, עם הידיעה שעוד מעט נפרד ועם הרצון לחיות.

יש דברים מרגשים ממש, שלוקח לי עוד זמן להתרגל שהם קורים, למרות שהם כבר ממש קורים. ״איך אני עושה את זה, איך אני בעצם אומר לחולה ולמשפחה...

שנתיים. הבוקר זה שנתיים. הרבה כתבתי פה על חיים בלעדייך, על החיים בכלל, והפעם הגיע הצורך לכתוב דווקא על הימים והשעות האחרונות. על האמת, האהבה

במיוחד ליום האישה. המשפט "שלא כדרך הטבע" החזיר אותי דווקא אל הטבע שלי, כאישה, כאמא. דווקא מהמקום הזה, כשאני מתבוננת על התפקיד המלא

בואו נדבר קצת על פרידות. אנשים שמלווים אהובים לסוף חייהם עסוקים רבות ב"מה להגיד" וב"מה לשמוע". מה הסיכוי שאנחנו מושפעים

פרידה מהאבא הפרטי שלי שמת לפני שבועיים. מתחברת עם כל האבל שלי, ומתנתקת ממנו בו זמנית. זה הזמן והמקום להבין איך העולם סביבי השתנה שוב.

הנטייה שלנו לסדר דברים בצורה היררכית, התפיסה החברתית של מה נחשב אבדן קשה ומה פחות, מקשה עלינו בהתמודדות עם האבל שלנו, ולא רק למי שאיבד, לכול

עבור מי שנפרד מאדם אהוב וקרוב, החגים מביאים איתם קושי מורכב יותר מאשר הכיסא הריק ליד שולחן החג. הם מביאים הזדמנות לתהליך פנימי, שלא פשוט להת

לפני יומיים הבנתי משהו. הרבה אני שומעת את המשפטים, ״איזו השראה״ ו״כל הכבוד לך שאת מוצאת את הכח לתמוך באחרים״ ו״כמה כוחות״. למרות שבתוך...