• שרית צור

פרידה מאבא (גם)

הרבה זמן לא כתבתי פה.

אני מגלה שבימים שבהם האבל הפרטי שלי לוקח את קדמת הבמה, למילים קשה יותר לצאת.

זה לא מפתיע, כשהמילים יוצאות לי הן מעובדות, הן כבר עברו את כל המסלולים בגוף, בראש, ורק אז הן יוצאות מחוברות זו לזו, ועכשיו דברים עוד מנותקים.

האבא הפרטי שלי מת לפני שבועיים.

אבא חולה כבר הרבה שנים, דמנציה, פרקינסון, אפילו קצת סרטן נכנס לתמונה.

ולמרות השנים הלא מעטות, בהן בכל כמה חודשים נפרדנו ממנו עוד קצת. לא משנה כמה הידיעה קיימת שם, לא משנה כמה המודעות יודעת מאוד מה המצב, מה הכיוון, ואפילו מבינה שזה כבר מאוד מאוד קרוב.

לא משנה כמה בזה אני עוסקת, מכירה.

לא משנה מה אמונתי היכן הוא עכשיו.

הרגע הזה, שבו אבא הפסיק לנשום, הרגע הזה שבו האבא היפה שלי, בפנים ובחוץ חדל מלהתקיים פה בעולם הזה, הוא רגע שמפלח את הבטן בכאב בלתי אפשרי. כמו מישהו שניתק עורק בחבל הטבור שלי אל העולם הזה, כמו מישהו הרעיד את הקרקע תחתי.

את כל ההיגיון אפשר להפעיל פה, לזכור שהוא כמעט בן 91, לזכור שהמחלות והניוון כבר כילו כל חלקה בגופו כבר מזמן, להגיד ש״זו דרכו של עולם״.

אבל אין בזה ולו גרם אחד של היגיון. היגיון זה מה שאנחנו משתמשים בו כדי לנסות לסדר לנו דברים, לפעמים, לסדר אותם במקום להרגיש אותם.

ואני בוחרת להרגיש.

אני בוחרת להרגיש את האדמה רועדת, משנה את הסדר שלה בקבלה את גופו חזרה פנימה.

אני בוחרת להרגיש את הנתק, שכמו משנה את היערכות סלילי ה DNA שלי. כאילו יש יד נעלמה שמנסה עכשיו לסדר מחדש, להגדיר מחדש מי אני בלי חלק.

מצחיק, כל השבעה עשו סביבי השוואות, ״טוב, נו, זה לא כמו מה שקרה לך״. היגיון, כבר אמרנו ? כי, גם זה קורה לי. זה לא מנותק ממני. זה לא שבגלל שכואב על אופיר, אז פחות כואב על אבא.

כאילו יש בלב שלי, ברחם שלי, בכל תא בגוף שלי חוסרים, אבל במקומות שונים. הם לא מתערבבים.

אני בכלל עוד מנסה להבין את הנתק הזה, וכרגע אני בכלל רוצה להרגיש.

אבא שלי נפרד מהעולם הזה, כשהוא במיטתו שלו, בבית, בנוף הפסטורלי משני החלונות הגדולים, אל מול עצי הפקאן והזיתים, אל מול הכרמל, בשמיים אפורים שהביאו שבועיים של חורף, סוף סוף.

האבא שלי שכל יום גשם היה חוזר ומדווח כמה ירד היום, כבר לא יעשה את זה. הוא השאיר את התפקיד הזה לבאים אחריו. הוא ניתק מהשרשרת והלך ללמוד ולדווח בעולמות אחרים.

ואני מחפשת אצלי, מה נשאר ומה התנתק.

בתמונה, שיר של רחל, שמצאתי בימים האחרונים, במיוחד לאבא.

#בואו_נדבר_על_מוות, אחרת

___________________

כדי לקרוא עלי,

אתן.ם מוזמנות.נים לכאן

כדי לשמוע מדי פעם על פוסטים חדשים ופעילויות שונות שאני עושה, ניתן להרשם לעדכונים בצד/תחתית העמוד ולהצטרף לקהילת הבלוג.

וגם לעשות לייק לעמוד הפייסבוק שלי

מוות של אבא,

אבל, מוות של ילדים, מנהגי אבלות, דיכאון אחרי מוות, מוות של אדם קרוב, ליווי רוחני, ,

grief, children death, grieving parents, spiritual counselling for death

  • Grey Facebook Icon
  • LinkedIn Social Icon
  • Grey Instagram Icon
פוסטים נבחרים
חיפוש לפי קטגוריות
  • Grey Facebook Icon
  • Black LinkedIn Icon
  • Grey Instagram Icon

©   כל הזכויות שמורות לשרית צור - מודעות וליווי תהליכי סוף חיים