על חולשה, זהו, בלי לשים חוזק ליד

האמת, זה קצת טריקי לכתוב על זה. למה?

טו בשבט בחוץ, הטבע מתעורר לו בין ירוק מלא טיפות לפריחה. הפוסטים מלאים בברכות צמיחה, ואולי זה הזמן לדבר על הצד הידוע אך הקצת יותר אפל שלה. חולשה.

לפעמים, האמת, ממש לא לפעמים, לזמנים ממש ארוכים, אני ממש רוצה להיות חלשה, רוצה שמישהו אחר יהיה אחראי פה לרגע, רוצה לנוח, רוצה לסגור תריסים קצת מהעולם הזה, רוצה לבכות, רוצה פשוט להרגיש את כל הכאבים שלי.

לפעמים, אני רוצה להכיר בזה שאין לי כוחות אינסופיים, שיש להם מגבלות וגבולות. שאני כבר לא בת עשרים וחמש עם מנוע חדיש, אני כבר מתחילה לראות את החמישים מלמטה, והחיים ערמו להם מעברים, שינויים, כאבים ויודעים מה, כן בואו נגיד את המילה, טראומות. וכל אלה יושבים בתאים של הגוף, משפיעים על הקצב, משפיעים על הכוחות, משפיעים על תשומת הלב.

לפעמים, יש רגעים (כמו הנזילה בבית בשבוע שעבר) שמרגישים יותר מידי.

אבל היי, מה פתאום, אני? אני יודעת להוציא לימונדה מכל לימון, אני זו שיודעת להוציא יש מכל אין, אני זו שיודעת להסתכל על מה שיש מלכתחילה גם כשהוא קטן, אני זו שיודעת שבסוף, מה שלא יהיה בסדר, הנה עוד קצת ויהיה בסדר. אז מה פתאום אני חלשה ?

אבל אני כן, כי אם יש משהו שמוות מביא מאוד, זה את הדבר האחד, האחד, שכמה שאני לא אפרפר סביבו, הוא ישאר ״אין״. אני יכולה לבנות הרים של אנרגיה מהרגעים הקטנים של החיים, מכל פרח, מכל חיוך. אני יכולה להמציא עולמות שלמים של עבודה חדשה, אני יכולה למצוא מקום בלב לאהבה חדשה, באמת, אני יכולה המון, אבל דבר אחד אני לא יכולה, אני לא יכולה להביא את אופיר פה לצידי, אין את החיבוק שלה, אין את הצחוק שלה, אין אותה כנערה מתבגרת, אין אותה.

ומחשבה אחת תגיד, כן, אבל תראי כמה יש את עושה בחיים שלך עם כל האין הזה. והמחשבה אחרת תגיד,נכון, הכל נכון, אבל אין.

אז מה זה להיות חלשה ? מה זה לאפשר לעצמי זמנים של חולשה? זמנים שבהם אני מרגישה את הכאב בתוך התאים של הגוף ? בלי לנסות לשלוט בזה, בלי לנסות ״לסדר״ את זה, בלי לחשוב ״מה העולם יחשוב עלי״, בלי שהעולם מצידו לא יחשוב שזה ״דיכאון״, בלי לנסות לסדר לאחרים שיהיה להם בסדר עם ״זה״, בלי להגיע לקצה, לקצה גבול הכח, להרשות את זה כשזה שם.

איך החוזק ירגיש אז? אני שולחת אותנו עם השאלה הזו. בואו נשאר בה, בואו לא ננסה לרוץ ל״סדר״ לעצמנו איך ל״קום״ או ל״התחזק״ מזה. כי אלה כבר הרבה שורות אחרות.

בתמונה,

כשהכוחות עוזבים לפעמים.

#בואו_נדבר_על_מוות,אחרת

ואפשר גם בפייסבוק