רגש מרוכז, רגש מתרחב

המילים הללו נכתבו כבר לפני שבועיים,

ישבתי במדיטציה מונחית,

שמעתי את ההנחיה להעביר את תשומת הלב אל התודעה המתרחבת,

ופתאום הבנתי משהו.

אבל אז הגיעו שוב החיים וטרפו את השגרה,

איכשהו ההרגשה היא שדווקא זו השגרה,

איזושהי כמיהה לסדר ואז בא משהו והופך אותה לגמרי,

כמו אומר לי, באנו להזכיר לך שוב שהסדר הזה הוא לא באמת סדר.

וזה מחזיר אותנו לאותה מדיטציה,

היא מחוברת, לשיבוש הסדר,

כי בדרך כלל יחד עם שיבוש הסדר בא היאוש ששוב לא ברורים לי סדרי עולם, ובאה הביקורת העצמית על זה ששוב זז לי,

ובאה העייפות והכבדות והם נשארים שם כמו עיסה מופלאה להתבחבש בה.

המילים הללו לפני שבועיים נכתבו כששאלו אותי,

״יופי, אז אני מזהה שאני מכסה על כאב, מה עכשיו?״ לאותה המדיטציה ישבתי עם השאלה הזו,

איך אני מסבירה איך אני מזיזה את עצמי מאותה הכבדות, או ייאוש, או עצב, למשהו אחר?

מבחינתי, הרגש פועל ומחובר כמו המיינד או התודעה, זו האחרונה, יכולה להיות מרוכזת, ואז היא כל כולה עסוקה במשהו אחד.

מכירים את המחשבה שחוזרת על עצמה שוב ושוב ומציפה את הגוף? כזה.

כך גם הרגש, יכול להיות מרוכז מאוד, וכשהוא מרוכז אנחנו נסחפים לתוכו.

העניין הוא, שכשהרגש הוא כזה שאנחנו תופסים כחיובי, זה עושה לנו טוב, אבל כשהוא רגש קשה יותר, זה מרגיש כמו ביצה או תהום, או שלולית בוץ, תלוי ביום.

אבל יש מצבים שבהם התודעה מתרחבת, היא לא מתעסקת רק במחשבה או רגש על משהו,

היא מרשה לעצמה לנוע, לצאת מהגבולות שלנו.

תדמיינו מעגלים מעגלים סביבנו שהתודעה שלנו נמצאת בהם, אז היא גמישה ויכולה להשתנות כי היא לא מרוכזת.

התחושה הזו שבה אני יכולה להניע תודעה, להרחיב אותה, להרגיש אותה ממש מתחברת לתחושות שהן לא רק אני-עצמי, היא אחת האיכויות שלמדתי דרך מדיטציה.

כשאני מאפשרת לתודעה שלי להיות רחבה,

יש לה מקום,

היא לא סגורה רק בתחומי המח שלי, או הגוף שלי,

היא רחבה ומתפרשת,

אני יכולה להניע אותה, יש בה אויר.

ממש כמו בצק תופח לאיטו ונכנסות מלא בועות אויר.

בועות האויר הללו מאפשרות קצת יותר קלות, קצת יותר משהו לזוז בתוכו.

ואז... אפשר להקל על הרגש המרוכז.

ברגע הזה, יש אפשרות גם לרגשות ומחשבות אחרים להכנס פנימה.

אז איך מתמודדים עם הכאב כשהוא מגיע ומציף?

מלמדים את עצמנו כלים להרחיב את התודעה, להניע אותה, כדי שהיא תהפוך ממשהו מרוכז ודחוס, למשהו עם בועות אויר.

בטכניקות נשימה ומיינדפולנס, יצירה ותנועה, ועבודה אנרגטית על האמונות שמנהלות אותנו.

בללמד את עצמנו לשים לב מתי מרוכז לנו מידי ואנחנו צריכות וצריכים להרחיב, כדי לאפשר מקום לרגש לנוע ולהכניס משהו חדש.

זה מטה של קסם וגם לא,

האבל שלנו מגיע ומגיח בכל מיני רגעים,

גם כאלה שבהם הוא מתחבא מאחורי רגשות וחוויות אחרות,

אז זה תהליך, ללמד את עצמנו תודעה אחרת,

ותמיד יהיו רגעים מרוכזים ורגעים שנתרחב.

מוזמנות ומוזמנים להעזר בי כדי למצוא את הדרך שלכם לאוויר והתרחבות.

ברוח הימים הללו, מפגשים אישיים עובדים מצויין גם בזום.

בתמונה: תודעה מתרחבת אל מים

#בואו_נדבר_על_מוות

#דברעםשלמדתיעלמוות