לבנה מלאה, תנודות

נתחיל מהסוף...

מי פה בימים האחרונים מרגיש.ה מוצפת מאוד?

כאבי ראש מישהי?

מרגיש.ה שהמון מתהפך מסביב, שנדמה שדברים פחות מסתדרים? שהכל נעשה מאוד רגיש?

יותר געגוע?

כאלה הם ימים של לבנה מלאה.

כן... אותה אחת שכשהיא מתמלאה מייצרת גאות גדולה בים ?

אותה גאות מתרחשת בתאי הגוף שלנו, הרי אותם מים של שם, נמצאים גם אצלנו בפנים.

ואז, כשהתנועה הפיזיקאלית הזו מתקיימת, כמו מים, היא זזה בתוכנו, ואם אין לה מקום לעבור היא זזה למקום אחר, ומציפה,

ככה אנחנו מוצאות את עצמנו כועסות על ילד במקום פשוט להיות עצובות לנו לרגע. או להרגיש שפשוט אין לנו כח ולכעוס על בן.בת הזוג במקום פשוט לנוח.

אני והיא עושות דרך כבר שנים. הלבנה הפכה להיות חברה קרובה, היא כמו מזכירה לי כל הזמן שהזמן משתנה לו, שהרגשות משתנים להם.

מזכירה לי שהציפייה, שהיתה לי עד ממש לפני כמה שנים, שהכל יהיה יציב, ברור, בשליטה, גם הרגשות שלי, היא ציפייה לא טבעית. כאישה, כבת אדם, אני נעה בין לבין, וזה טבעי, העולם משתנה כל יום, כל חודש, כל עונה, כל שנה, ואך טבעי להשתנות איתו.

הציפייה שהטבע הזה, שכולנו קשורים וקשורות אליו ישתנה, ואנחנו לא, היא ציפייה מנותקת ופשוט לא אפשרית.

ואיך זה קשור למוות ואבל ?

בדיוק באותם הקשרים. הציפייה הלא טבעית, שכל יום נרגיש אותו הדבר, או שתהיה לנו שליטה על הרגשות שלנו כל הזמן, וכשהם מציפים זה יפחיד או יראה כמו בור שקשה לצאת ממנו.

כשאנחנו לומדות לסמוך על המחזוריות הזו של הלבנה, אנחנו לומדות שכל אלה, כמו שהם באים, הם גם עוברים.

לא ממקום של חוסר אחריות, או חוסר יציבות, בדיוק ההיפך, ממקום שיודע שהרגשות שלנו בתנועה, ואנחנו נותנות כבוד ומקום לתנועה הזו. יש משהו תומך בידיעה שהתנועה הזו, כמו שהיא מציפה, היא גם נרגעת. דווקא מהמקום שמקבל את התנועה הזו, אפשר לעבוד איתה.

בעולם המודרני לימדו אותנו שזה נחשב ״לא רציני״, קריזיונרי, כמה בדיחות יש על תנודות מצבי הרוח. אבל אם נרשה לעצמנו להתבונן על הטבע שאנחנו חלק ממנו, נגלה שזו דווקא התנועה הכי מחוברת לטבע שלנו.

אז שווה לעקוב אחריה, אחרי הלבנה, לבחון עבור עצמכם.ן איך המרגש במהלך הימים כשהיא מתמלאת, איך זה מרגיש כשהיא דווקא חסרה. להתחיל להרגיל את עצמנו להבין את עומק ההשפעה של הטבע עלינו.

הלבנה הספציפית הזו מכונה לבנת הסופות והסערות, מסתדר ?

הימים הללו הם ימים של המון סופים,

ימים של צורך גדול לדיוק, להשיל מעצמנו את מה שהבנו שפחות נכון לנו לעכשיו,

ימים של מחשבות ואולי כבר מציאות של התחדשות.

אלה ימים להתבונן בהצפה הזו, ודווקא למצוא כמה רגעים לעשות סדר בפנים, מה היינו רוצות להשאיר וממה להפרד.

בתמונה, ככה ספונטני לבנה מהחלון, בלי חצובה ועדשות ופילטרים, טבעית ומסתורית כמו שהיא.

#בואו_נדבר_על_מוות,אחרת

#דברעםשלמדתיעלמוות