• שרית צור

בפנים ובחוץ של פורים

והנה הגיע לו שוב החג הזה, והפך הכל.

הסימן הטוב ביותר? פוסט שלם כתבתי וערכתי, כדי לגלות שמשום מה, הוא לא נשמר לי ... מן רמזים כאלה שבאים ומחייבים אותי לעוד יותר דיוק. אז הנה, פוסט מורכב, לחג מורכב.


פורים הוא חג הפוך, הוא חג כביכול של שמחה בחוץ, אבל בעצם, במעמקים, הוא חג שמחייב אותנו להתבונן ולהתחבר לכל אותם חלקים שאנחנו פחות בקשר איתם ביום יום. או האמת, אם נהיה מדוייקים, אותם חלקים שמנהלים אותנו הכי הרבה, אותם חלקים שמפחידים אותנו, מפעילים אותנו במנגנון אוטומטי ואנחנו אפילו לא יודעים, אותם חלקים שאנחנו עובדים הכי קשה לעטות עליהם מסיכה ולהמשיך הלאה. יש שקוראים לחלקים הללו צללים.


אז פורים הוא בכלל זמן של צללים, שדואג שנהיה איתם בתנועה, כדי להצליח להזיז אותם קצת ממקומם הקבוע, כדי שלא יהיה קשה ומאיים מידי.


אז .... מחשבות על מוות לפורים,


מוות הוא לא צל, הרגילו אותנו לחשוב שמוות הוא הדבר השחור הזה מחופש למלאך אכזרי. אבל המוות עצמו הוא לא צל, הוא חלק מאוד מאוד טבעי מהלך החיים שלנו פה (כן...כן.... גם כשהוא בא במה שנדמה לנו לא טבעי), יש הרבה שמצאו עצמם קרובים אליו שיגידו שהוא דווקא מלא באור. אז מה צל במוות ? איך שאני מתייחסת למוות, זה יכול להיות צל. חווית חוסר האונים, ההרגשה של אבדן השליטה, הפחד המשתק "לחיות בלי", כל אלה ואיך אני מתנהלת מולם ביום יום שלי, זה צל.


גם שכול הוא לא צל. רגשות האבדן, הכאב, החסר, הגעגוע, העצב, חוסר האונים, כל אילו הם לא צל, הם רגשות לגיטימיים שיש לנו כחלק מהיותנו בני אדם. לימדו אותנו להתייחס אליהם כמשהו שלילי, להזיז אותם מהר, אבל הם כשלעצמם לא צל. אם אני נותנת לעצמי לגיטימציה לבטא אותם או לא, כמה מסיכות אני לובשת בדרך ולמה, אם אני מייצרת מרחק גדול בתוכי בין מה שאני מרגישה לאיך אני מתנהגת בחוץ, אם אני מפחדת מאוד להרגיש את הרגשות הללו כי אני מפחדת שאפול ולא אצליח לקום, זה צל.



הפורים הזה מאתגר אותי כפליים, כמניין השנים, שנתיים בלעדיה, כמניין החסרים בחיים, גם אופיר וגם אבא, כפליים אתגר.


בתקופה האחרונה אני מוצאת צל גדול, כזה שהפתיע אותי בעוצמה שלו. אולי דווקא בגלל שעברו כבר כמעט שנתיים והמון שברים שהרשתי לעצמי בשנה הראשונה, נעשים פחות לגיטימיים אפילו בעיני בשנה שניה. כשאני חושבת על זה, זה מאוד הגיוני, כולם מסביב ממשיכים בחייהם, והאמת, גם אני. אבל האתגר הזה, איך אני מצליחה להיות בשבר, איך אני מצליחה לכאוב ולהיות בעולם בו זמנית בלי להרגיש מפוצלת הוא מתכון שעוד לא פיצחתי.


מצאתי את עצמי חלשה, מפוצלת, רוצה לנוע בעולם עם האנרגיה, הכוחות והשמחה שלי, ויחד עם זה לא יודעת איך לאזן בין זה לבין זמני הכאב, העצב. מצבי ה"גם וגם" נעשים מאתגרים יותר ויותר. בעיקר כי העצב והכאב נעשים עמוקים יותר, הם נמצאים בגוף בעומק התאים. זה כבר לא הכאב החד, זה כאב עמוק, יש לו איכות שונה שאני עוד לומדת להכיר. ובאותה הנשימה עם העומק הזה, יש רצון לתנועה גדולה בחוץ, אבל כזו שתהיה לי מדויקת, נכונה, שתהיה מי שאני היום.


ותשאלו למה הפיצול הזה הוא צל ? אז זהו, שהפיצול הזה הוא לא הצל, הוא הרגש והתחושה הפנימית שאני מחפשת לה איזון ובניה מחדש. אבל בדרך פגשתי חולשה, ואני וחולשה זה כבר סיפור אחר.




השבועות האחרונים היו מסע שעוד לא תם, לחפש וללמוד מה זה אומר "אני חלשה". להסכים לקבל אותי חלשה. לבדוק איך אני מבקשת תמיכה. איך אני נמצאת בתהליך עמוק, סוחף שבו אני מחפשת הרבה מקום לעצמי, ובו זמנית משאירה ערוצי תקשורת החוצה. איך אני בכאב שלי בלי שזה ישרוף את הסביבה, למרות שלפעמים את הכי רוצה לשרוף את הסביבה. איך אני בתוכי בלי להסתגר, או הכי קל- עוטה מסיכה ויוצאת אל העולם. איך אני מקיימת גם וגם. לא כי צריך, כי אני רוצה.


למה אני רוצה ? למה אני בכלל מחפשת את העבודה הפנימית המורכבת הזו ? כי אני מאמינה כשאמצא את האיזון הזה, יהיה לי הרבה יותר שלם. ואני רוצה שלם :) אני מאמינה שיכול להיות גם חסר וגם שלם.


פורים השנה הוא מסע עבורי אל הלב, אל עומק נבכי החדרים והתאים. איך אני פועמת את שלי, ומצליחה עם הכאב לפעום גם את האהובים סביבי. איך אני מצליחה להיות אמיתית עם הרגשות שלי, ובו זמנית להיות נוכחת גם עבור אחרים תוך שאני מרגישה ולא מתנתקת.


אז האבל שלי מעביר אותי גם דרך החיפוש הזה - איך אני גם חלשה. פשוט כי צריך. כי זה לא אנושי אחרת. איך אני חלשה ומשאירה לב פתוח לקבל ולתת בו זמנית בלי שזה ישאב אנרגיה, אלא להיפך, כדי שזה יביא חום ותמיכה מהמקום הכי עמוק ואמיתי שאפשר.


פורים דיוק של הלב.


פוסטים נוספים קשורים


על שמחה בפורים - הימים שאחרי פורים




#בואו_נדבר_על_מוות, אחרת

___________________

כדי לקרוא עלי,

אתן.ם מוזמנות.נים לכאן

ניתן להפגש איתי בקליניקה לשיחת ליווי פרטנית, למי שחווה אבדן, למי שמלווה אדם קרוב, לאנשי מקצוע שרואים מוות כל היום בעבודה. כתבו לי הודעה.

כדי לשמוע מדי פעם על פוסטים חדשים ופעילויות שונות שאני עושה, ניתן להרשם לעדכונים בצד/תחתית העמוד ולהצטרף לקהילת הבלוג.

וגם לעשות לייק לעמוד הפייסבוק שלי

אבל, מוות של ילדים, מנהגי אבלות, דיכאון אחרי מוות, מוות של אדם קרוב, ליווי רוחני,

grief, children death, grieving parents, spiritual counselling for death

אמהות שהילדים נפטרו, אמהות, מוות ורחם, התפתחות נשית

שכול בחגים

  • Grey Facebook Icon
  • LinkedIn Social Icon
  • Grey Instagram Icon
פוסטים נבחרים
חיפוש לפי קטגוריות
  • Grey Facebook Icon
  • Black LinkedIn Icon
  • Grey Instagram Icon

©   כל הזכויות שמורות לשרית צור - מודעות וליווי תהליכי סוף חיים