בואו נדבר על מוות, אחרת

כשההתמודדות שלי עם הכאב הפיזי, הפכה פרטית מאוד, פנימית מאוד.יש , לו איכות כזו לכאב פיזי שמשפיע על כל ההוויה עם הגבולות שלנו.

את הפוסט הזה קשה לי לכתוב, הוא כותב ומוחק את עצמו עשרות פעמים בשבועות האחרונים. והוא עוסק בכאב, פיזי. והוא צריך לצאת, כי ככה זה מרגיש

הייתי רוצה להיות קלילה.באמת, בחיי, איך הייתי רוצה להיות קלילה. הייתי רוצה שהעמוד הזה יראה כמו אור גדול

אתמול קרה רגע, אחד מיני רבים, אבל יש רגעים כאלה שפתאום מביאים את הרגישות קדימה במלוא העוצמה. הבנות שיחקו מסירות בכדור גמיש כזה, ברוח...

מכירים את זה שיש תקופות בחיים, או יותר נכון אירועים, שהם לפעמים תקופה, שכל כך מציפים את החיים שלנו שנדמה לנו שאנחנו בתוך בועה ? כזו בועה הוא

פורים הוא חג מטלטל, חג שמאתגר את רגשות האבל בדרישה חיצונית לשמחה, להתנהלות מאוד שונה לפעמים בין הרגשות בפנים, למה שקורה בחוץ. אותי זה הביא ה

במיוחד ליום האישה. המשפט "שלא כדרך הטבע" החזיר אותי דווקא אל הטבע שלי, כאישה, כאמא. דווקא מהמקום הזה, כשאני מתבוננת על התפקיד המלא

הנטייה שלנו לסדר דברים בצורה היררכית, התפיסה החברתית של מה נחשב אבדן קשה ומה פחות, מקשה עלינו בהתמודדות עם האבל שלנו, ולא רק למי שאיבד, לכול

עבור מי שנפרד מאדם אהוב וקרוב, החגים מביאים איתם קושי מורכב יותר מאשר הכיסא הריק ליד שולחן החג. הם מביאים הזדמנות לתהליך פנימי, שלא פשוט להת

יש ימים, שאני שוכחת. מה זאת אומרת שוכחת ? זה אומר שיש שעות, שבהן אני מרגישה שאני אמא רק לאחת, שאמהות לאופיר היא משהו רחוק שלפעמים נדמה...